רבי עקיבא בן יוסף בבית הכנסת העתיק בקיסריה
בית הכנסת, שימש כמקום תפילתו של רבי עקיבא, מנהיגה הרוחני של המרד.
בבית הכנסת הזה הוא קבע את התקנות לחג ראש השנה, שכללו תקיעה בשופר, כפי שנוהגים אנו לעשות מאז ועד היום.
בסוף המרד, שדוכא באכזריות, ע"י אדריאנוס קיסר, נתפס רבי עקיבא, בבית הכנסת והוצא להורג בעיר קיסריה ביחד עם שאר עשרת הרוגי המלכות.
צורת רבי עקיבא
"צורת רבי עקיבא" כפי שמופיע בהגדת מנטובה.
רבי עקיבא בן יוסף
רבי עקיבא בן יוסף (50 לספירה, ג'תת"י - 136 לספירה, ג'תתצ"ו) היה תנא ארצישראלי, בן הדור השלישי של התנאים, מגדולי חכמי ישראל. מנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא.
היה בר הפלוגתא של רבי ישמעאל, רבי טרפון, רבי יוחנן בן נורי ואחרים. הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. מוזכר בתלמוד הבבלי כ-1,500 פעמים. נחשב לסמל למסירות נפש על התורה. נהרג על קידוש השם כאחד מעשרת הרוגי מלכות.
קבר רבי עקיבא
קברו של רבי עקיבא בטבריה בסמוך לקברו של הרמח"ל באזור של קברי צדיקים
אודותיו (מקור ויקיפדיה)
רבי עקיבא נולד בשנת 50 לספירה, שש עשרה שנה לפני פרוץ המרד הגדול. מעט מאוד ידוע על תחילת דרכו, מעבר לשמו של אביו, יוסף והעובדה שהאב היה כנראה, לפי מסורת המופיעה בתלמוד, היה גר או לפחות צאצא של גרים, מבני בניו של סיסרא. ידוע שהיה רועה צאנו של כלבא שבוע, אביה של רחל, לימים אשתו. יש המשערים שמוצאו מגרים, הוא שגרם לו להיות רועה צאן, שמכיוון שהגיע ממשפחת גרים בלי קשרי משפחה, ולאחר פטירתו של אביו יוסף, התגלגל לצאנו של העשיר.
רחל ראתה שהוא "צנוע ומעולה" והתקדשה לו בתנאי שיילך ללמוד תורה. אביה של רחל הדיר אותה מנכסיו והם התגוררו במחסן תבן בעוני רב. חז"ל מתארים את קשיי הפרנסה בהם היה נתון תוך לימוד התורה: "בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים (או תבן - לגירסת הגר"א), חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה. עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר, אמר להם הרבה סיפוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן, ואחד שאני יכול לישן עליהם".
על פי המסופר, החל רבי עקיבא ללמוד תורה רק בגיל 40, ומעמדה כזאת זכה להיות גדול חכמי התורה, אולם הדבר מתיישב בקושי עם העובדה שכבר כעשרים שנה לאחר החורבן הוא מופיע כאחד מגדולי חכמי יבנה. ב"אבות דרבי נתן"[10] מתואר המהפך בחייו :
בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי! למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם: רבותי! פתחו לי טעם משנה! כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר: אלף זו - למה נכתבה? בית זו - למה נכתבה? דבר זה - למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים... אמר לו רבי טרפון: עקיבא! עליך הכתוב אומר (איוב כ"ח) 'מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר', דברים המוסתרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה.
המהפך שחל בחיי ר' עקיבא בגיל ארבעים שימש השראה לרבים אודות האפשרות לחולל שינוי בחיים גם בגיל מבוגר, בין השאר נכתב עליו השיר "הולך לדרכו עקיבא" של יהודית שיקמן.