בית הכנסת העתיק בקיסריה "כנישתא מדרתה"
לק"י
יהודי קיסריה
מהרבה סיפורים בירושלמי אנו רואים שיהודי קיסריה היו מצד אחד סוחרים ועשירים גדולים ומצד שני היו מה שאנו קוראים היום מסורתיים.
בירושלמי כלאיים פ"...ט ה"ג -
ר' שמעון בן לקיש אמר (תהילים קטז): אתהלך לפני ה' בארצות החיים. והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה. תמן זולת תמן שובעא.
ר' שמעון בן לקיש תלמידו הגדול של ר' יוחנן אבי התלמוד הירושלמי מגדיר את קיסריה כארצות החיים משום ששם ניתן להשיג כל דבר בזול ושם שובע. ארצות החיים אם כן מקביל לבטוי של היום – לעשות חיים.
אבל נראה שחכמים הקלו על יהודי קיסריה והעלימו עין ממקרים שבהם נהגו שלא בדיוק על פי הדין
ברכות פ"ג ה"א -
רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא. אתת ענתא דנשיאת כפים ולא שאלון ליה. אתת ענתא דמיכלא ושאלון ליה. אמר לון על נשיאת כפים לא שאלתון לי ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק.
תרגום לעברית : ר' אבהו היה יושב ומלמד בבית הכנסת מדרתה בקיסרין והיה שם מת. הגיע זמן נשיאת כפיים והכהנים נשאו כפיים בתפילה בבית הכנסת למרות שהיה שם מת והכהנים אסורים להטמא למת. הגיע זמן האוכל באו הכהנים ושאלו לר' אבהו האם התרומה נטמאה במת או שמותר להם לאכלה. אמר להם ר' אבהו על נשיאת כפיים לא שאלתם אבל על האוכל אתם שואלים? כיון ששמעו כך כל הכהנים עזבו את בית הכנסת.
המענין בסיפור שר' אבהו לא העיר לכהנים כלום והעלים עיין עד שבאו לשאול אותו.
סיפור דומה יש בירושלמי שביעית פ"ט ה"ו -
רבי חזקיה הוה קאים בשוקא דקיסרין חמי חד טעון עלל מן איסורי הפך אפוי דלא מחמיניה תני פרק. כל כך למה? כדי שיעשה מקומו הוכיח.
מרבית המוצרים בשוק של קיסרי באו מעבר לים או מגויים ולכן מי שקנה שם מוצרים לא היה צריך לחשוש שגודלו על יהודים באיסור. ר' חזקיה היה עומד בשוק של קיסרי וראה מישהו מביא גדולי שביעית מקרקע של יהודים. הסב את עיניו כדי שלא יראה אותו פורק כדי שהמוצרים שהביא יתערבבו במוצרים הפטורים ויעשה מקומו מוכיח שמן הסתם באו מהיתר וימכרו בהתר.
לקיסריה הגיעו יהודים מכל רחבי העולם שלא ידעו עברית.
כך מסופר בירושלמי סוטה פרק ז הלכה א -
ר' לוי בר חיטה אזל לקיסרין. שמע קלון קוריין קרית שמע אלוניסתין. בעא מעכבתון. שמע ר' יוסי והקפיד. אמר: כך אומר אני מי שאינו יודע לקרות אשורית לא יקראנה כל עיקר? אלא יוצא בכל לשון שהוא יודע!
ר' לוי בא לקיסריה ושמע אותם קוראים קרית שמע בשפת אלונסתיין וביקש לעכב אותם כדי שיקראו בעברית דוקא. ר ' יוסי שהיה תושב המקום הקפיד עליו ואמר לו שמעשיו יגמרו שלא יקראו קרית שמע כל עיקר ולכן מי שאינו יודע עברית יקרא קרית שמע בשפה שהוא יודע.
סביר לשער שהיהודים שקראו קרית שמע בשפה נדירה זו היו סוחרים שבאו לנמל קיסריה לפי שעה ולכן לא ידעו עברית אבל עדיין רצו להתפלל בשפתם.
מסיפור נוסף אנו למדים שיהודי קיסריה נשפטו בינם לבין עצמם בדין תורה דוקא. כך מסופר בירושלמי סנהדרין פ"א ה"א -
רבי אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא מדרתא דקיסרין לגרמיה. אמרין ליה תלמידיו ולא כן אלפן ר' אל תהא דן יחידי? אמר לון: כיון דאנן חמי לי יתיב ודיין לגרמי ואתון לגביי כמי שקיבלו עליהן.
ר' אבהו היה דן לבדו לסוחרים בבית הכנסת דמדרתא בקיסרין. שאלו אותו התלמידים – הרי אסור לדון יחידי? ענה להם כיון שהם קיבלו אותי עליהם מותר.
וכאן המקום לתהות, מדוע באמת לא צרף ר' אבהו שני תלמידים לדיון ויהיו שלושה? כנראה משום שהסוחרים לא הסכימו לגלות פרטים מעסקיהם לפני התלמידים וסמכו רק על הרב והעדיפו דיין יחידי ובלבד שלא יחשפו סודות מסחריים.
ואף על פי כן זכו יהודי קיסריה ובית הכנסת שלהם לצדיק נשגב משלהם בירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג נאמר -
וה' בהיכל קדשו: הא ר' יצחק בר לעזר בכנישתא מדרתא דקיסרין.
ר' יצחק בן אלעזר היה צדיק גדול וכאשר היה דורש בבית הכנסת בקיסרין כאילו ה' בכבודו ובעצמו נתגלה שם.